מהחיטה ללחם
המגוון הגנטי הרב, שאפיין את החקלאות הקדומה בארץ ישראל, הלך ופחת עם השנים כתוצאה מסלקציה מכוונת לטובת זני חיטה עתירי יבול ובעלי מאפיינים המותאמים לצורת העיבוד המודרני. זני החיטה המסורתיים של ארץ ישראל נדחקו ונעלמו.
לפרויקט של השבת זני החיטה המקומיים העתיקים, שצמחו בשדות הפלחה המסורתיים בארץ אלפי שנים חשיבות רבה משום היותם מאגר המאפשר הרחבת הבסיס הגנטי של זנים חקלאיים מודרניים. לפיכך, השמירה, הטיפוח והכלאות של זנים מקומיים מסורתיים חשובה, כי לזנים העתיקים ישנה שונות גנטית רחבה, התאמות לאזורי גידול שונים ועמידות למחלות ומזיקים ולתנאי אקלים משתנים. לעומת זאת, לחיטה המודרנית יש בסיס גנטי צר, חשיפה לפגיעות גנטית גדולה וסכנה לאובדן יבול. בשנים האחרונות מתקיים מאמץ להתחקות אחרי זני מורשת מסורתיים, מתוך מטרה לגדל אותם ולפתח זנים מודרניים בעלי ערך תזונתי גבוה ועמידות גבוהה.
מערך פעילויות הלמידה המוצע מבוסס על השוואה בין החיטה המסורתית לבין החיטה המודרנית, העשרת הידע של התלמידים בכל הנוגע למקורות המזון שלנו בכלל והקמח בפרט. לימוד הוליסטי המשלב פעילות חווייתית המפגישה את כלי העבודה השונים בעבודת השדה, בשיטות הזריעה, הקציר, הדיש והטחינה, תוך התייחסות לאוכלוסייה, לתנאי האקלים, לסוג האדמה, לנוף ולטופוגרפיה גם יחד, ינכיחו לתלמיד את ארץ ישראל יחד עם התרבות והמסורת שהיו כאן. העיסוק בנושא הרחב במסגרת השיעורים בחוות החקלאיות, יעשיר את הלמידה בתחומי דעת נוספים, כמו: חשבון, שפה, חקר ומדעים, מולדת, גאוגרפיה, חינוך לבריאות ועוד.
יחידת הלמידה תעסוק בארבעה פרקים, כאשר הקו המנחה הוא רצף פעילויות המשוות בין החיטה המסורתית לבין החיטה המודרנית והכלים בהם השתמשו. קודמת לכך, הרצאת מבוא ופעילות יצירתית המלמדת על תהליך הכחדתה של החיטה הקדומה במשך השנים ועל חשיבותו של המיזם להשבת הזנים האבודים (להשיב חיטה ליושנה...).
יחידות הלימוד: